איך מתכננים מדיניות ארוכת טווח כשהכל משתנה?

לפני שנתחיל: שמחים לעדכן על השת״פ עם מרכז קיימא, ולהזמין אתכם לוובינר על תכנון צופה עתיד בחינוך ביום ראשון הקרוב, 8.12 ב 20:00 בערב. לחצו כאן להרשמה, ועוד פרטים בסוף הכתבה :)

"אף אחד לא יודע מה ילד יום", אומר הפתגם העממי. 

אבל מה עם מה שיקרה בעוד עשור? או שניים? ואיך מכינים היום את הילדים שלנו לעולם שעדיין לא קיים? 

בימים אלו, כשישראל נמצאת במלחמה ובשעה שכולנו מדברים על "היום שאחרי", השאלות הללו מקבלות משנה תוקף. בעוד המדינה כולה מתמודדת עם משבר מתמשך, מערכת החינוך ניצבת בפני אתגר כפול: לספק מענה לצרכי ההווה הדחופים, ובמקביל להיערך לעתיד שונה מכל מה שהכרנו. עתיד שבו קצב השינויים רק הולך ומתעצם - מבינה מלאכותית ועד שינויי אקלים, ממשברים גלובליים ועד טכנולוגיות משבשות.

לכאורה, זה נשמע כמעט בלתי אפשרי - איך מתכננים לקראת הבלתי ידוע? איך מכינים תלמידים לעולם שאנחנו בעצמנו מתקשים לדמיין? התשובה טמונה בשימוש בכלים של חשיבה מוטת עתיד.

מה זו בכלל חשיבה מוטת עתיד?

בניגוד למה שאולי חשבתם, לא מדובר בניבוי העתיד או בקריאה בקפה, אלא בשיטות מובנות לזיהוי מגמות, פיתוח תרחישים ותכנון אסטרטגי. אחד הכלים המעניינים במיוחד הוא פיתוח תרחישים לפי צירי אי-ודאות - כלי שמאפשר למפות את מרחב האפשרויות העתידיות ולהיערך אליהן בצורה שיטתית.

ראשיתו של תחום חקר עתידים אסטרטגי (Strategic Foresight) בשדה הביטחוני-צבאי והיא נועדה לסייע לתכנן אסטרטגיות צבאיות מורכבות  באמצעות יצירת תרחישים אפשריים. הגישה החלה לחלחל לשדות התכנון ועיצוב המדיניות בסוף שנות ה-80, כאשר ממשלות החלו לנצל כלים אלו לזיהוי טכנולוגיות עתידיות וסימני שינוי רלוונטיים למגוון תחומי מדיניות אזרחיים.

הרעיון פשוט אך עוצמתי: במקום לנסות לחזות עתיד אחד מדויק (שממילא לא נדע אם יתממש), אנחנו מזהים את הכוחות המרכזיים שמעצבים את העתיד ומפתחים מגוון תרחישים אפשריים. למעשה מדובר בשורה של עתידים (בלשון רבים) שונים, מגוונים, טובים או פחות טובים, רצויים או פחות רצויים. המשותף לכולם הוא שהם אפשריים. ולכן, בהיותם תרחישי ייחוס אפשריים, ההערכות של עיצוב מדיניות, תכנון אסטרטגי, פיתוח תוכניות ופתרונות חדשניים צריכות לקחת אותם בחשבון.

 כל תרחיש מייצג עולם עתידי שונה, וביחד הם מספקים תמונה רחבה של האתגרים וההזדמנויות שעשויים לעמוד בפנינו.

איך זה עובד בפועל?

כשמדברים על תכנון בתנאי אי-ודאות, אחד הכלים המעניינים והשימושיים ביותר הוא פיתוח תרחישים לפי צירי אי-ודאות. תחילה, צוות התכנון מבצע "סריקת אופק" - תהליך שיטתי של זיהוי מגמות, כוחות שינוי והתפתחויות שעשויות להשפיע על עתיד החינוך. זה יכול לכלול שינויים טכנולוגיים (כמו בינה מלאכותית), חברתיים (שינויים דמוגרפיים), כלכליים (שינויים בשוק העבודה) או סביבתיים (משבר האקלים).

מתוך המגמות הללו, הצוות מזהה שני "צירי אי-ודאות" מרכזיים - אלו הם הכוחות שיש להם את הפוטנציאל הגדול ביותר להשפיע על העתיד, אך גם את רמת אי-הוודאות הגבוהה ביותר לגבי כיוון התפתחותם. 

בואו ניקח דוגמה מעולם החינוך: נניח שזיהינו שני צירים כאלה:

- ציר אחד: מידת הריכוזיות של מערכת החינוך (מריכוזיות מלאה לביזור מלא)

- ציר שני: אופי הלמידה (מלמידה מסורתית-פיזית ללמידה וירטואלית-דיגיטלית)

כל ציר הוא למעשה רצף, וכשמצליבים את שני הצירים נוצרות ארבע "פינות" - ארבעה תרחישי קיצון שונים לחלוטין זה מזה. בדוגמה שלנו:

• "בית הספר המסורתי 2.0": מערכת ריכוזית עם למידה פיזית מסורתית. המערכת מצליחה לשמר את היסודות המוכרים של החינוך הציבורי תוך שדרוג עדין של תשתיות ותכנים. התלמידים עדיין מגיעים לכיתות פיזיות, המורים עומדים במרכז תהליך ההוראה, והמדינה מכתיבה את תוכנית הלימודים. היציבות הזו מבטיחה שוויון הזדמנויות ומסגרת חברתית ברורה, אך מעלה שאלות קשות על היכולת של מערכת כה מסורתית להכין את בוגריה לעולם שמשתנה במהירות הבזק. 

• "רשת הלמידה הלאומית": מערכת ריכוזית אך מבוססת למידה וירטואלית. בתרחיש זה המדינה מנהלת פלטפורמה דיגיטלית מתקדמת המספקת חינוך מותאם אישית לכל תלמיד. הלמידה מתרחשת בעיקר במרחב הווירטואלי, עם מערכות חכמות שמנטרות התקדמות ומתאימות את קצב ואופי הלמידה. בעוד שהגישה הזו מאפשרת נגישות חסרת תקדים לחינוך איכותי ויעילות בניצול משאבים, היא מעוררת דאגה עמוקה לגבי התפתחותם הרגשית-חברתית של הילדים והעמקת פערים דיגיטליים.

• "קהילות למידה עצמאיות": מערכת מבוזרת של קהילות למידה פיזיות. עולם של קהילות למידה מעביר את מוקד הכוח לקהילות המקומיות. כל קהילה מפתחת את המודל החינוכי המתאים לערכיה וצרכיה, עם דגש על למידה התנסותית ושילוב בין תיאוריה למעשה. הגיוון הזה מאפשר חדשנות פדגוגית וחיבור עמוק בין החינוך לחיי היומיום, אך מעורר חשש מהתפתחות "איים" חברתיים נפרדים והעמקת פערים בין קהילות חזקות לחלשות.

• "שוק החינוך החופשי": מערכת מבוזרת לחלוטין של פלטפורמות למידה דיגיטליות. תרחיש זה מייצג עולם שבו החינוך הפך למוצר צריכה בשוק תחרותי. ספקי למידה דיגיטליים מתחרים על לבם (וכיסם) של התלמידים עם מגוון עצום של קורסים, תכנים וחוויות למידה. הגמישות והחדשנות המתמדת בשוק זה מאפשרות התאמה מהירה לצרכים משתנים, אך מעלות שאלות קשות על תפקיד החינוך הציבורי, על שוויון הזדמנויות, ועל עצם ההגדרה של מהו חינוך טוב.

***

כל תרחיש כזה מאפשר לנו לחקור עולם אפשרי שונה: איך יראה יום לימודים? מה יהיה תפקיד המורה? איך תיראה הערכת הישגים? מה יהיו האתגרים המרכזיים?

המטרה איננה לנבא איזה תרחיש יתממש, אלא להשתמש בארבעת התרחישים ככלי חשיבה. הם עוזרים לנו לזהות הזדמנויות וסיכונים שלא חשבנו עליהם, לפתח אסטרטגיות שיעבדו במגוון עתידים אפשריים, להבין טוב יותר את ההחלטות שאנחנו מקבלים היום וגם לזהות "סימני אזהרה מוקדמים" להתפתחות של תרחיש מסוים.

חשוב להדגיש: העתיד האמיתי כנראה לא יהיה בדיוק כמו אף אחד מהתרחישים האלה. הוא יהיה כנראה שילוב כלשהו של מאפיינים מכמה תרחישים. אבל התהליך של פיתוח התרחישים וחשיבה עליהם מאפשר לנו להיות מוכנים טוב יותר למגוון אפשרויות, ולקבל החלטות מושכלות יותר בהווה.

מה עושים עם זה בעולם?

בשנים האחרונות אנחנו עדים לעלייה דרמטית בשימוש בכלים של חשיבה מוטת עתיד. מה שהתחיל כפרקטיקה צבאית-ביטחונית בשנות ה-70 הפך היום לכלי מרכזי בתכנון אסטרטגי במגוון תחומים - מעסקים ועד מדיניות ציבורית. ארגון ה-OECD אף הגדיר חדשנות צופת פני עתיד כיכולת קריטית של ממשלות במאה ה-21, במיוחד בתחומים חברתיים כמו חינוך ורווחה.

הנה כמה דוגמאות מרתקות: פינלנד, שידועה כמובילה עולמית בחינוך, השתמשה בכלים אלו לפיתוח אסטרטגיית הילד הלאומית שלה. במקום להתמקד רק בהישגים לימודיים, הם בחנו תרחישים שונים של שלומות (well being) הילד בעתיד ופיתחו מערכת אינטגרטיבית שמשלבת חינוך, בריאות ורווחה. התוצאה? רפורמה מקיפה שמכשירה צוותים רב-מקצועיים ומייצרת רשת ביטחון הוליסטית סביב כל ילד.

בבריטניה, המשרד הממשלתי למדע מפעיל יחידה ייעודית לחשיבת עתיד, שפיתחה תרחישים להתמודדות עם המעבר לאפס פליטות פחמן. התרחישים הללו עוזרים למערכת החינוך להבין איך להכין את התלמידים לעולם של שינויי אקלים ולפתח תכניות לימוד רלוונטיות.

קנדה הלכה צעד אחד קדימה והקימה את Policy Horizons - יחידה ממשלתית שכל תפקידה הוא לסרוק אופקים עתידיים ולפתח תרחישים. היחידה משלבת מומחים ממגוון תחומים ומסייעת לכל משרדי הממשלה, כולל משרד החינוך, לפתח מדיניות מוטת עתיד. לאחרונה, למשל, הם בחנו כיצד שינויים בשוק העבודה העתידי ישפיעו על המיומנויות שצריך ללמד היום.

המעניין הוא שלא רק ממשלות משתמשות בכלים אלו. ארגונים בינלאומיים כמו UNESCO ו-World Economic Forum מפתחים תרחישים לעתיד החינוך, וגם מוסדות החינוך עצמם - מבתי ספר ועד אוניברסיטאות - מתחילים לאמץ את המתודולוגיות הללו בתכנון האסטרטגי שלהם.

למה זה חשוב במיוחד עכשיו?

בתקופה של שבר גדול בעם, כאשר העמימות ואי-הודאות רק ממשיכים לשבור שיאים, בימים שהאחיזה בתקווה לשיקום ותקומה הולכת ומתרופפת, חשיבה מוטת עתיד היא קריטית. היא מאפשרת לנו לא רק להגיב למשבר, אלא לעצב מחדש את העתיד הרצוי שלנו כחברה. השאלה איננה רק "איך נחזור לשגרה?", אלא "לאיזו שגרה אנחנו רוצים לחזור? ואיך נבנה אותה טוב יותר?". אם תרצו הגרסה הציונית ל Build Back Better.

כשמדברים על חוסן לאומי וקהילתי, מערכת החינוך היא מפתח מרכזי. היא לא רק מכשירה את דור העתיד, אלא גם מעצבת את הערכים, המיומנויות והכלים שיאפשרו להם להתמודד עם עולם מורכב ומשתנה. אז נכון, אף אחד לא יודע מה ילד יום. אבל עם הכלים הנכונים, אפשר להיערך טוב יותר למגוון האפשרויות - ואולי אף לעצב את העתיד שאנחנו רוצים לראות. כי בסופו של דבר, החינוך של היום הוא העתיד של כולנו.

*רוצים לדעת עוד על חשיבה מוטת עתיד וכלים לפיתוח תרחישים? 

סקירה על חדשנות בממשלה וחשיבה מוטת עתיד; כלם לפיתוח תרחישים ניתן ללמוד פה, או פה; אפשר גם להתרשם מקורס קצר שמחבר בין התאוריה לפרקטיקה.

מוזמנים לוובינר משותף על הנושא ביום ראשון, 8.12, 20-21:15 בערב, עם ריטה גולשטיין-גלפרין, מרצה בכירה במרכז קיימא לתכנון ומדידת אימפקט; אלונה צירלניקוב, חוקרת במטח; ורוני צדק, מנהלת הקהילה.

להרשמה